איך לעזור לנערה להתמודד עם כישלון ולצמוח ממנו?
- מורן לביאד | Mono Mori
- 1 במאי
- זמן קריאה 7 דקות
עודכן: 15 במאי
אף הורה לא אוהב לראות את הילדה שלו מתאכזבת.
מבחן שלא הצליח.
ריב עם חברה.
תפקיד שהיא לא קיבלה.
משהו שהיא ניסתה ולא יצא כמו שדמיינה.
אכזבה מחוג.
מילה לא נעימה ממישהי בכיתה.
רגע שבו היא הרגישה שהיא לא מספיק טובה.
ברגעים כאלה, האינסטינקט הראשון הוא לרצות להרים אותה מיד.
להגיד לה שזה לא נורא, להסביר לה שזה יעבור, להזכיר לה שהיא חכמה, מוכשרת ואהובה.
לנסות לתקן את המצב כמה שיותר מהר.
אבל כשנערה מתמודדת עם כישלון, היא לא תמיד צריכה שנעלים לה את הכאב. היא צריכה שנעזור לה להבין שכישלון הוא רגע בתוך הדרך, לא כל הסיפור.
משהו לא הצליח.זה לא אומר עליה כלום.וזה בוודאי לא אומר שהיא לא יכולה לנסות שוב.
למה כישלון מרגיש כל כך גדול בגיל ההתבגרות?
בגיל ההתבגרות הרבה דברים מרגישים חזקים יותר.
החברויות משמעותיות יותר, המילים של אחרים נכנסות עמוק יותר, ההשוואות גדלות, הביקורת העצמית מתחדדת.
הרשתות החברתיות גורמות לנו להרגיש שכולם מצליחים, יפים, בטוחים בעצמם ומסתדרים מצוין.
ואז מגיע רגע של כישלון, והוא לא תמיד מרגיש כמו אירוע קטן. הוא יכול להרגיש כמו הוכחה.
״אני לא טובה בזה״. ״אני תמיד הורסת״. ״לכולן זה מצליח ורק לי לא״. ״אין לי סיכוי״. ״אני פשוט לא כזאת״.
בדיוק כאן נעצור ונבדוק את הסיפור שהיא מספרת לעצמה.
לא כדי לשכנע אותה בכוח שהכול בסדר, אלא כדי להראות לה שיש עוד דרך להסתכל על מה שקרה.
קודם כול, לא למהר להקטין את הכאב
כשנערה אומרת ״נכשלתי״, ״פישלתי״ או ״אני גרועה בזה״, התגובה המיידית שלנו יכולה להיות:
״זה שטויות״.״זה לא כזה נורא״.״את מגזימה״.״למה את לוקחת את זה כל כך קשה?״.
הכוונה טובה, אבל מבחינתה זה עלול להרגיש כאילו לא באמת מבינים אותה.
אפשר להתחיל אחרת:
״אני רואה שזה ממש מאכזב אותך״. ״זה באמת לא נעים להשקיע ולא לקבל את התוצאה שרצית״.
״נשמע שזה פגע בך יותר ממה שציפית״. ״אני כאן איתך, לא חייבים לפתור את זה בשנייה״.
רק אחרי שיש מקום לרגש, אפשר להתחיל לחשוב מה עושים איתו.
נערה שמרגישה שמקשיבים לה, תהיה הרבה יותר פנויה לשמוע גם נקודת מבט אחרת.
לעזור לה להפריד בין מה שקרה לבין מי שהיא
זה אחד הדברים החשובים ביותר שאפשר ללמד נערות.
יש הבדל בין:
״נכשלתי במבחן״לבין״ אני לא טובה בלימודים״.
יש הבדל בין:
״לא התקבלתי לתפקיד״ לבין ״אין לי סיכוי״.
יש הבדל בין:
״היה לי ריב עם חברה״ לבין ״אף אחת לא באמת אוהבת אותי״.
כישלון הופך כבד יותר כשהוא נדבק לזהות ולתחושת הערך העצמי שלה.
כדאי לעזור לה לנסח את מה שקרה בצורה מדויקת יותר:
״קיבלת ציון שלא רצית״, לא ״את לא טובה בלימודים״.״הפעם זה לא הצליח״, לא ״את תמיד נכשלת״.״הייתה כאן סיטואציה חברתית לא פשוטה״, לא ״אין לך חברות״.״לא קיבלת את מה שרצית״, לא ״אין לך סיכוי״.
המילים האלה חשובות. הן לא משחק סמנטי. הן הדרך שבה היא לומדת לחשוב על עצמה.
בשורה התחתונה תיצמדו לעובדות הקרות.
לא כל טעות צריכה להפוך לשיעור באותו רגע
יש לנו נטייה לרצות להפיק לקחים מיד.
״אז מה למדת מזה?״
״מה היית עושה אחרת?״
״פעם הבאה תתכונני יותר״
״אמרתי לך שכדאי להתחיל מוקדם״.
גם אם כל זה נכון, לא תמיד זה הזמן.
ברגע הראשון אחרי כישלון, היא לא בהכרח פנויה ללמידה. היא מאוכזבת, נעלבת, כועסת או מתביישת.
אפשר לתת לזה רגע.
אחר כך, כשהיא רגועה יותר, אפשר לשאול בעדינות:
״רוצה לחשוב יחד מה אפשר לקחת מזה לפעם הבאה?״
״מה לדעתך היה בשליטתך ומה לא?״
״היה משהו שעזר לך למרות שזה היה קשה?״
״מה היית עושה אחרת אם היית מקבלת עוד הזדמנות?״.
כך הלמידה לא מרגישה כמו ביקורת, אלא כמו התבוננות.
לחזק מאמץ, דרך והתמודדות
כשאנחנו מחמיאים רק על הצלחות, נערות עלולות ללמוד שהערך שלהן תלוי בתוצאה שהן תקבלנה.
אבל כשאנחנו שמים לב גם לדרך, אנחנו מלמדות אותן משהו אחר.
אפשר לומר:
״אני יודעת שלא קיבלת את התוצאה שרצית, אבל ראיתי כמה השקעת״.
״אני גאה בך שלא ויתרת מיד״.
״גם אם זה לא הצליח, עצם זה שניסית משהו שהיה לך לא פשוט זה חשוב״.
״היה לך אומץ לגשת לזה״.
״אני מעריכה את הדרך שבה התמודדת אחרי שהתאכזבת״.
המסר הוא לא ״לא משנה מה התוצאה״.
התוצאה כן משנה. אכזבה היא אמיתית. אבל היא לא הדבר היחיד שמגדיר את הסיפור.
כישלון הוא לא סוף הדרך, הוא חלק מהדרך להצלחה
כישלון לא אומר לעצור. הרבה פעמים כישלון בא לומר לנו: עוד לא מצאתי את הדרך הנכונה.
כשאנחנו מסתכלים מבחוץ על אנשים מצליחים, קל לראות רק את התוצאה. את הספר שהצליח, את הזמרת שממלאת אצטדיונים, את הספורטאי שכולם מכירים, את מי שנראה כאילו הכול הסתדר לו מהרגע הראשון.
אבל כמעט תמיד, מאחורי ההצלחה יש דרך הרבה פחות חלקה: ניסיונות שלא עבדו, דחיות, טעויות, ביקורת, רגעים של ספק, והרבה מאוד התמדה.
אפשר לתת לה דוגמאות על דמויות שהיא מכירה.
לדוגמה,
ג׳יי. קיי. רולינג, שכתבה את ספרי הארי פוטר קיבלה הרבה דחיות לפני שהספר הראשון שלה יצא לאור והפך להצלחה עולמית. זה לא אומר שהספר לא היה טוב. זה רק אומר שלקח זמן עד שמישהו ראה את הערך שבו ונתן לו הזדמנות.
גם מייקל ג׳ורדן, אחד משחקני הכדורסל המפורסמים בעולם, לא קיבל בתחילת הדרך את המקום שרצה בקבוצת הכדורסל הבכירה של בית הספר אבל במקום לתת לזה לעצור אותו, הוא המשיך להתאמן, להשתפר ולהתקדם, עד שהפך לאחד הספורטאים המצליחים והמוכרים בעולם.
גם טיילור סוויפט לא התחילה מהמקום שבו העולם מכיר אותה היום. לפני ההצלחה הגדולה, היא כתבה, הופיעה, ניסתה לבנות לעצמה דרך, וחיכתה להזדמנות הנכונה. ההצלחה שלה לא הגיעה ביום אחד, אלא אחרי עבודה, התמדה והרבה אמונה בדרך שלה.
הדוגמאות האלה לא נועדו להגיד לה שהיא צריכה להיות מפורסמת או מצליחה כמו מישהי אחרת, הן רק מזכירות לה שגם מאחורי סיפורים שנראים היום גדולים ומרשימים, היו רגעים של דחייה, אכזבה, ניסיון נוסף והתמדה. וכן לפעמים גם צבר כישלונות מרשים. אז מה?
כישלון לא אומר שאין לה יכולת, הוא לא אומר שהיא לא מספיק טובה, הוא לא אומר שהסיפור נגמר.
הוא יכול להיות סימן שצריך לנסות שוב, לבקש עזרה, לשנות דרך, להתאמן אחרת, או פשוט לתת לעצמה עוד זמן.
אפשר לומר לה:
״זה לא הצליח הפעם, אבל זה לא אומר שזה לא בשבילך״.
״בואי נבין מה אפשר ללמוד מזה, בלי להפוך את זה למשהו שאומר עלייך משהו״.
״גם אנשים מצליחים מאוד עברו רגעים כאלה. ההבדל הוא שהם לא נתנו לרגע אחד להחליט בשבילם מי הם והמשיכו לנסות״.
כשהיא מבינה שכישלון הוא חלק טבעי מהדרך, הוא נעשה פחות מפחיד.
לא נעים, כן.
מאכזב, ברור.
אבל לא סוף הסיפור.
דווקא שם מתחילה בנייה אמיתית של ביטחון עצמי: לא מהתחושה שהכול מצליח, אלא מהחוויה שהיא יכולה להמשיך גם אחרי שמשהו לא הצליח ולא באמת קרה כלום חוץ מזה שהיא ניסתה.
ללמד אותה לשאול: מה בשליטתי ומה לא בשליטתי?
כישלון מבלבל אותנו כי הוא מערבב הכול יחד.
מה עשיתי, מה אחרים עשו, מה היה לא הוגן, מה לא ידעתי, מה יכולתי לעשות אחרת, מה פשוט קרה.
שאלה אחת יכולה מאוד לעזור ולמקד אותה:
מה היה בשליטתי ומה לא היה בשליטתי?
לדוגמה, במבחן:
בשליטתי: כמה התכוננתי, איך חילקתי את הזמן, האם ביקשתי עזרה, האם תרגלתי.
לא בשליטתי: שאלות מפתיעות, לחץ בזמן אמת, רעש בכיתה, מצב רוח באותו יום.
בסיטואציה חברתית:
בשליטתי: איך דיברתי, האם ביקשתי סליחה, האם שמרתי על הגבולות שלי.
לא בשליטתי: איך מישהי אחרת בחרה להגיב, מה היא סיפרה לאחרות, האם כולן הסכימו איתי.
ההפרדה הזו לא נועדה להסיר אחריות. היא נועדה להפוך את האחריות לבריאה יותר.
לא הכול בגללה, אבל יש דברים שהיא יכולה ללמוד מהם.
מה לא כדאי לעשות אחרי כישלון?
לא כדאי להפוך את הכישלון לדרמה גדולה מדי ובטח לא להגיד לה מיד ״אמרתי לך״.
לא כדאי להשוות אותה לאחים, חברות או לעצמך בגילה.
לא כדאי לרוץ לפתור הכול במקומה.
לא כדאי להעמיד פנים שזה לא כואב.
מה כן? להיות שם, להקשיב, לעזור לה להירגע, להחזיר לה פרופורציה, לעזור לה לראות מה אפשר ללמוד ולהזכיר לה שהיא הרבה יותר מהרגע הזה, זה בסה״כ עוד נסיון.
כישלון כהזדמנות לחוסן
חוסן רגשי נבנה מהחוויה שאפשר לעבור רגע קשה ומאכזב, להרגיש אותו, ללמוד ממנו, ולגלות שלא מתפרקים.
נערה שמקבלת מקום להתאכזב, ואז גם כלים להתאושש ולהתחזק, לומדת משהו עמוק מאוד:
אני יכולה להתמודד, אני יכולה לטעות ועדיין להיות אהובה, אני יכולה לא להצליח ועדיין לנסות שוב, אני יכולה להרגיש רע היום, וזה לא אומר שככה ארגיש תמיד.
אלה משפטים שבונים ביטחון עצמי מבפנים.
לא ביטחון עצמי של ״אני תמיד מצליחה״, אלא ביטחון עצמי בריא יותר: ״גם כשלא הצלחתי, ידעתי שאני יכולה למצוא דרך כן להצליח״.
שאלות שאפשר לשאול אחרי כישלון
כדאי לבחור שאלה אחת, לפתח את השיחה בעדינות, ולראות אם היא פנויה בכלל לדבר על זה.
מה הכי כאב לך במה שקרה?
מה את צריכה ממני עכשיו: הקשבה, חיבוק או עזרה לחשוב?
מה היה בשליטתך ומה לא היה בשליטתך?
מה עשית טוב, גם אם התוצאה לא הייתה כמו שרצית?
מה אפשר ללמוד מזה לפעם הבאה?
מה היית אומרת לחברה טובה אם זה היה קורה לה?
מה את רוצה להזכיר לעצמך עלייך ברגע הזה?
השאלה האחרונה חשובה במיוחד, כי היא מחזירה אותה לעצמה.
לא לתוצאה, לא לציון, לא למה שאחרים אומרים עליה. השאלה הזו מחזירה אותה לעצמה.
כלי קטן: משפטים שכדאי לעזור לה לשמור בראש
אפשר לעזור לה לבנות משפטים פשוטים שהיא תוכל להשתמש בהם ברגעים של אכזבה.
״זה לא הצליח לי הפעם, אבל זה לא אומר שאני לא יכולה״.
״אני יכולה ללמוד מזה״.
״טעות היא לא כל הסיפור שלי״.
״אני לא חייבת להיות מושלמת כדי להיות ראויה״.
״מותר לי להתאכזב, ואז לנסות שוב״.
״הערך שלי לא תלוי בתוצאה״.
אפשר לכתוב את המשפטים במחברת, על פתק קטן, או אפילו לבחור משפט אחד שיהיה שלכן לתקופה הקרובה ולתלות אותו במיקום מרכזי בחדר שלה.
איך ״מנהיגות מלידה״ מתחבר לזה?
הספר ״מנהיגות מלידה״, שקיבל את תו התוכן והאיכות של מכון אדלר, נכתב עבור נערות בגיל ההתבגרות, בשלב שבו הן מתחילות לשאול יותר שאלות על עצמן, על הקשרים שלהן, על מה שהן מרגישות ועל המקום שלהן בעולם.
הספר עוסק בחיזוק ביטחון עצמי, ניהול רגשות, חשיבה עצמאית, תקשורת בין־אישית והתבוננות פנימית, בשפה נגישה ולא מטיפה.
בהקשר של התמודדות עם כישלון, הוא יכול לתת לנערה מקום לעצור ולשאול:
מה אני מרגישה?
מה אני מספרת לעצמי?
מה היה בשליטתי ומה לא?
מה אני יכולה ללמוד מזה?
מה אני רוצה לזכור על עצמי גם כשמשהו לא הצליח לי?
הספר מנהיגות מלידה יכול להשתלב בבית ככלי עדין לשיחה וכתיבה, הוא נותן לנערה מקום לעצור, לחשוב, להבין מה היא מרגישה, ולזהות את הכוחות שכבר קיימים בה.
כישלון הוא לא רגע נעים. לא לנערה ולא להורה שעומד מולה ורואה כמה זה כואב לה.
אבל הוא גם לא חייב להיות רגע שמחליש אותה.
אם היא לומדת להפריד בין מה שקרה לבין מי שהיא, אם היא מקבלת מקום להרגיש, אם היא מגלה שאפשר להיכשל בלי להישבר, ואם יש לידה מבוגר שלא ממהר לבטל או לתקן, כישלון יכול להפוך לחלק מהדרך. חלק מבניית החוסן שלה.
הזדמנות לגלות שהיא מסוגלת להתמודד גם כשלא הכול מסתדר כמו שרצתה.
רוצה לתת לה כלים להתמודדות עם רגשות, טעויות וכישלונות?
תגובות