ברכות! היא ואתם הגעתם לגיל המרגש - גיל ההתבגרות! כאן החוקים משתנים, מצב הרוח משתולל, והתגובות... משתנות ללא היכר. תלמדו שפה חדשה ולא ברורה של מתבגרים, הימהומים מוזרים וצירופי מילים שאליעזר בן יהודה היה מתהפך בקברו אילו היה שומע אותם. אז ברוכים הבאים לגיל ההתבגרות והפעם, בתפקידכם כהורים. את שואלת איך היה בבית הספר, והיא עונה ״בסדר״. אתה שואל עוד שאלה, והיא כבר מתעצבנת. את מנסה להסביר משהו, והיא אומרת שאת לא מבינה. אתה רוצה לעזור לה, והיא מרגישה שאתה חופר. זה קורה. בגיל ההתבגר

המעבר לחטיבת הביניים הוא לא רק מעבר לבית ספר חדש. זה מעבר בגיל, בקצב, בציפיות, בחברויות, בתחושת העצמאות, ולפעמים גם בדרך שבה הילדה רואה את עצמה. פתאום יש יותר מורים, יותר מקצועות, יותר ילדים, יותר קבוצות חברתיות, יותר צורך להסתדר לבד, יותר אחריות. וגם אם הילדה נראית רגועה מבחוץ, יכול להיות שבפנים יש לא מעט שאלות. עם מי אהיה בכיתה? האם אמצא חברות? איך אסתדר עם המערכת? מה יקרה אם לא אבין את החומר? איך אדע למי לפנות? האם אני אהיה מספיק טובה? בשבילנו זה אולי ״רק מעבר לחטיבה״, אבל

אף הורה לא אוהב לראות את הילדה שלו מתאכזבת. מבחן שלא הצליח. ריב עם חברה. תפקיד שהיא לא קיבלה. משהו שהיא ניסתה ולא יצא כמו שדמיינה. אכזבה מחוג. מילה לא נעימה ממישהי בכיתה. רגע שבו היא הרגישה שהיא לא מספיק טובה. ברגעים כאלה, האינסטינקט הראשון הוא לרצות להרים אותה מיד. להגיד לה שזה לא נורא, להסביר לה שזה יעבור, להזכיר לה שהיא חכמה, מוכשרת ואהובה. לנסות לתקן את המצב כמה שיותר מהר. אבל כשנערה מתמודדת עם כישלון, היא לא תמיד צריכה שנעלים לה את הכאב. היא צריכה שנעזור לה להבין שכישלון

לפעמים אנחנו רוצות זמן איכות איתן אבל אנחנו מחכות לרגע המושלם. שיהיה לנו זמן. שלא נהיה עייפות. שיהיה יום פנוי. שנמצא רעיון מקורי. שנצליח לתכנן משהו מיוחד. אבל האמת היא שזמן איכות לא צריך הפקה. הוא לא חייב לכלול יציאה מהבית, תקציב גדול, פעילות מורכבת או תכנון מראש. לפעמים דווקא הרגעים הכי פשוטים, אלה שקורים בסלון, במטבח, בחדר, סביב שולחן קטן או אפילו בהליכה קצרה ליד הבית, הם הרגעים שנשארים חקוקים בזיכרון הכי טוב. הילדה גדלה, הופכת עצמאית יותר, לפעמים פחות משתפת, לפעמים קצת מתר

גיל 12 הוא גיל עדין. מצד אחד, היא כבר לא ילדה קטנה. מצד שני, היא עדיין לא באמת גדולה. היא מתחילה להבין יותר, להרגיש יותר, להשוות יותר, לשאול את עצמה שאלות חדשות על מי היא, איך היא נראית, מה חושבים עליה, האם היא מספיק טובה, מספיק מקובלת, מספיק מעניינת, מספיק כמו כולן. ולפעמים, גם אם מבחוץ הכול נראה בסדר, מבפנים מתחיל להיבנות עולם שלם של מחשבות, רגשות וסימני שאלה. בדיוק שם נכנס התפקיד שלנו כהורים. לא כדי לתת לה תשובות לכל דבר. לא כדי לפתור לה כל קושי. לא כדי להעלים לה את ההתמוד

יש רגעים שבהם אנחנו רוצים לכתוב משהו יפה, אבל דווקא אז המילים נתקעות. המוח נעצר, גם אם שניה לפני כן, הכל היה לנו מתוכנן לפרטים. בת מצווה היא בדיוק רגע כזה. מצד אחד, זו חגיגה מרגשת, ומהצד שני, זה גם רגע מעבר מילדות לבגרות, תקופה מלאה בשינויים פיזיים וריגשיים, חששות שעולים ובעיקר...בלבול. לכן, כשמחפשים ברכה לבת 12, חשוב לזכור שלא מדובר רק באיחול ליום הולדת. זו למעשה ברכה לרגע מעבר, לרגע שבו ילדה מתחילה לגלות עוד חלקים בעצמה, את הקול שלה, את הרצונות שלה ואת הדרך שלה. בת, נכדה, א

להתחיל שיחה אמיתית. לפעמים זה בא בקלות, לפעמים אנחנו ״צמאות״ למידע והן לא משחררות כלום... במיוחד כשהן בגיל ההתבגרות. פעם היא סיפרה הכול. מה היה בבית הספר, מי הצחיקה אותה, מה העליב אותה, מה היא רוצה לאכול ומה היא חלמה בלילה. ואז מגיע גיל שבו היא כבר לא משתפת באותה קלות. היא עונה בקצרה. שומרת לעצמה יותר. מחפשת עצמאות. רוצה שיראו אותה, אבל לא תמיד רוצה שיחקרו אותה. בדיוק בגלל זה, שאלות טובות יכולות להיות כלי כל כך משמעותי. שאלות שפותחות דלת קטנה לשיחה, לחיבור, להיכרות ולרגע שבו